 |
| איפור של נמרה בביצועי בזמן היותי מאפרת |
פורים אוטוטו מגיע, יוהווו..אני מלאת התרגשות ועליצות!
הא, מעניין למה?! הממ... אולי בשל היותו אחד מהחגים האהובים עלי..?!אודה על האמת: אף פעם לא התעכבתי לתהות על כך..אבל, איך שמגיע ט"ו בשבט, העליצות ההתרגשות והשמחה מתדפקות על דלתי.. ואני, בשתי ידיים אוספת אותן אלי ופשוט זורמת עם זה- ...PURIM HERE I COME. 3 ימים של תפירה אל תוך הלילה עם כמויות אדרנלין ועליצות אינסופית . 3 ימים ולילות בהן אני תופרת תחפושות לבנותיי, לאחיינים, לדודנים, לחברים וגם לנו.. (לא בהכרח עפ"י הסדר) והכל כפי שאומר שואל האיש שלי "בשביל כמה שעות..?!" אז נכון, השוק מוצף בתחפושות מגוונות,יפות ואפילו זולות... אבל הי, היכן ההנאה של לחשוב על הרעיון, ואז ללכת לחנות ולבחור את הבדים הנכונים, עם המרקם והעושר הרצוי, ואת כל האביזרים הנלוים שמהוים את כל הפרטים הקטנים ו..כאן אני מודה ומתוודה : עולים יותר מכל התחפושת כולה. אופס.. אבל אי אפשר להתעלם מכך, שבסופו של דבר הם אלו שמחברים את הכל ביחד,שבזכותם הפיניש הוא מושלם. כי פורים בראש ובראשונה זו הפקה, מרהיבה, מאתגרת, מאחדת, מגשרת ..נו, הבנתם את הרעיון..! אני יודעת שלא כולם שרוטים כמוני... ולכן בפוסט הזה אנסה להאיר את עיניכם בנושא האיפור. (בעוונותי הרבים,אני גם מאפרת מקצועית ואיפורי אפקטים תמיד היו ה-FAVORITE שלי). פה, אדריך אתכם שלב אחר שלב ב"איך לאפר", בלי לפחד.. ואחר כך תבינו איך האיפור הנכון יכול להיות האפקט הייחודי שמבדיל בין שתי תחפושות קנויות וזהות.. ואיך אפשר ליצור את אפקט ה`WOW` רק ע"י קצת צבע..? כל זה ועוד אחרי ההקדמה (אתם יכולים לדלג עליה אבל,היא באמת מעניינת)
לאורך ההסטוריה ועל פי מחקרים ניתן למצוא עדויות רבות לאיפור כמעט בכל התרבויות.. כלי כתישה עם שאריות אבקות צבעוניות שנועדו למריחת האיפור נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. בתרבות היפנית נהגו גיישות לצבוע את שפתיהן ברסק מרוכז של צמח ה`חריע` ולפדר את פניהן באבקת אורז. וגם בסין נמצאו עדויות לשימוש באבקת אורז לצביעת הפנים בלבן. בתקופת מצריים העתיקה הגברים הפרעונים והנשים גם יחד עיטרו וליכסנו עיניים ב`כחל`. גם במקורותינו ישנה התייחסות לאיפור: שימוש ב"פוך" ע"י איזבל המלכה על מנת להתייפות. בתלמוד מופיע הביטוי "ללא כחל ושרק" המציין חומרי איפור/ הכחל היה אבקה לעיניים והשרק היה מן צבע אדום המשמש כסומק ללחיים. שלא לדבר על שבטים באפריקה הנוהגים לעטר את פניהם בבוץ אדום ולבן לשם התייפות או לפני טקסים שבטיים. בתקופת הרוקוקו הידועה גם כתקופת ה"בארוק המאוחר", כל האצולה, נשים וגברים כאחד, עיטרו את פניהם בטלק הלבן בכדי להדגיש את לובן עור הפנים, עיטרו את הלחיים בשומות ואף עטו פאות על בסיס יומי. האיפור היה סמל סטאטוס למעמד אצולה גבוה, שחייב את המתאפרים להחזיק משרת שהיה מומחה בהכנת הצבעים כמו גם `מאסטר` באיפור.
